בדיקות אינטגרציה (Integration Testing) נועדו לוודא שמרכיבים שונים במערכת עובדים יחד בצורה תקינה — לא רק שכל רכיב עובד בפני עצמו, אלא שהחיבור והתקשורת ביניהם נכונים.

במערכות מודרניות, אינטגרציה מתרחשת לעיתים קרובות בין שירותים/מערכות שונות דרך API. לכן בדיקות אינטגרציה מתמקדות בדרך כלל בשליחת בקשות API (כמו GET/POST) ובבדיקת ה־Response: קוד סטטוס מתאים, מבנה נתונים תקין (שדות, טיפוסים, ערכים), זמן תגובה סביר, וטיפול נכון במקרי שגיאה.

מטרת הבדיקות היא לתפוס בעיות “בין החלקים” — למשל שינוי ב־API ששובר רכיב אחר, חוסר התאמה בפורמט הנתונים, בעיות הרשאות, או תגובות שגויות במקרים חריגים.

כאשר רכיב מסוים עדיין לא מוכן (למשל שירות חיצוני לא זמין, API עדיין בפיתוח, או פונקציונליות שעדיין לא הושלמה), משתמשים ב־Stub (סטאב): רכיב מדומה שמחזיר תגובות צפויות מראש. כך אפשר להמשיך לפתח ולבדוק את האינטגרציה בלי להיות תלויים בשירות האמיתי, עד שהרכיב המלא יהיה זמין.